<font><font class="">התחבר אלינו</font></font>

איטליה

הדממה הזועקת

לַחֲלוֹק:

יצא לאור

on

אנו משתמשים בהרשמה שלך בכדי לספק תוכן בדרכים שהסכמת להם ולשפר את ההבנה שלך בך. תוכל לבטל את ההרשמה בכל עת.

יום ראשון, 9 באוקטובר, 2022, מלאו 40 שנה לפיגוע הטרור הפלסטיני ב-1982 על בית הכנסת הגדול ברומא, שבו נהרג ילד בן שנתיים, סטפנו טאצ'ה, ו-37 נוספים נפצעו. אחיו של סטפנו, גדיאל, שנפצע גם הוא בפיגוע, פרסם זה עתה את ספר זיכרונותיו, השתיקה הצועקת, שבו הוא עוסק בשותפות ממשלת איטליה למחבלים.

על כל איטליה להודות לגדיאל על כוחו ונחישותו, ועל כך שסיפר את סיפור סבלו ושל כל משפחתו, במיוחד אמו האמיצה דניאלה ואביו יוסף. הסיפור שלו הוא סיפור אישי בעל ערך אוניברסלי. זה מלמד אותנו שנפגעי טרור מתמודדים עם צונאמי רגשי שממנו הם לעולם לא יוכלו להתאושש לחלוטין. הכאב הפסיכולוגי והפיזי שלהם אינו מוכר ועדיין רחוק מלהיות מובן, מוגדר ומטופל במלואו.

בחודשים האחרונים התמודדה ישראל עם גל של פיגועים וניסיונות פיגועים. רק הקורבנות מכירים את הטראומה שהם צריכים לסבול, את כאב הלב המשפחתי, את מורשת הפצעים הפיזיים. במהלך האינתיפאדה השנייה ראיתי את רחובות ירושלים מכוסים ממש בדמם של למעלה מ-1,000 הרוגים. עם זאת, התוקפים זכו לשחרור ואף הועלמו כנסיכים של המדוכאים בעולם. הקורבנות, לעומת זאת, נמחקו, וישראל ויהודים עלו כמדכאים.

תיאורו של גדיאל טאצ'ה על ניסיונו האישי והשערורייה הפוליטית הנוראה שאפשרה את הפיגוע שופך אור על מהותו האמיתית של הטרור האנטישמי והסבל שהוא גורם. בספרו מבהיר גדיאל שהטרור האנטישמי הוא פשוט האיטרציה ההיסטורית האחרונה של אלימות אנטישמית רצחנית, שהגיעה לשיאה בשואה. טרור אנטישמי משתמש כיום ברשעות פוליטית, השמצה תקשורתית, שנאה בקמפוס וברשתות החברתיות ובהתקפות פיזיות מוחלטות על יהודים ברחבי העולם.

הטרור הזה הוא הגרוע ביותר בישראל, שם כל אחד, בכל מקום, יכול ליפול טרף לפיגועי ירי, סכינים ודריקות מכוניות. אין משפחה שאין לה קרוב משפחה או חבר שנפל קורבן לטרור. אבל גם אין מקום בעולם שלא הכיר טרור אנטישמי, מאולימפיאדת מינכן 1972 ועד פריז, מדריד, לונדון, טולוז, הולנד, ניו יורק וערים אמריקאיות רבות, כמו גם מומבאי, קניה ו... כמובן, רומא.

מגיפת הטרור העולמית, שהגיעה לשיאה ב-9 בספטמבר, מעולם לא הוגדרה בצדק כאנטישמית עצומה, אף על פי שהטרוריסטים עצמם לעולם אינם מצליחים לצעוק את שנאתם ליהודים, כמו בפיגוע ברומא שיום השנה שלה אנו חגיגיים. לצפות. The incidents number in the tens of thousands, always accompanied by the demonization of Israel and cries of “death to the Jews” paired with “from the river to the sea, Palestine will be free.”

לטרור האנטישמי יש היום אותה מטרה כמו בעבר: השמדת העם היהודי. כעת, זה אמור להתבצע על ידי השמדת המדינה היהודית היחידה בעולם, שהיא גם הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. ואכן, שנאת ישראל שמגיעה לשיאה, כפי שכינה זאת רוברט וויסטריך, "נאציפיקציה" של מדינת היהודים קיבלה ממדים מפחידים גם בדעת הקהל האיטלקית. זה נע בין מאמר של ולנטינו פרלאטו שבו השווה את אריאל שרון לקסרלינג וגרינג ללוסיו לומברדו ראדיס בטענה שישראל מיישמת את החיסול הנאצי של הגטאות בביירות.

פרסומת

הארכי-טרוריסט יאסר ערפאת, נושא נשק, דיבר עם הפרלמנט האיטלקי, כפי שמזכיר גדיאל בספרו. ערפאת כבר אז גיבש את האסטרטגיה העקובה מדם שתוביל לאינתיפאדה השנייה, עם הכשרתם של שאהיד קדושים וקידושם, גם כשערפאת טען שהוא מחפש את השלום שהוא למעשה תמיד דחה.

במהלך הקריירה שלי כעיתונאי פגשתי מחבלים רבים. כשאתה פוגש אותם, אתה מבין שהחינוך וההכשרה שלהם הפכו אותם לבלתי ניתנים לתנועה, ושהשנאה שלהם לא קשורה לבעיות טריטוריאליות. זה אידיאולוגי ודתי, והופך את ה"שהיד" ההורג יהודים לדמות מקודשת. בבית, בבית הספר, על חומות כיכרות העיר ובקייטנות, הם לומדים ללכת בדרך של דחייה, שנאה וטרור. כפי שהם מתפארים, "אנחנו אוהבים את המוות כמו שהם אוהבים את החיים."

זו האמת. האמהות ששמחות במותן שאהיד בנים הם בדיוק ההיפך מאמהותינו, בדיוק ההיפך מדניאלה, שנלחמה לצד גדיאל מאז אותו יום נורא לפני 40 שנה. היום היא מחזירה לנו את זכרו של סטפנו, בחיים, ילד של כולנו.

זהו תרגום של מאמר שהופיע במקור בפרסום היהודי האיטלקי שלום.

שתף מאמר זה:

EU Reporter מפרסם מאמרים ממגוון מקורות חיצוניים המבטאים מגוון רחב של נקודות מבט. העמדות שננקטו במאמרים אלה אינן בהכרח אלה של האיחוד האירופי Reporter.

ניתוח מגמות