חופש הפעולה של נשיא ארה"ב כלפי רוסיה מוגבל על ידי הקונגרס, ומדיניותו כלפי מוסקבה נותרה לא ברורה. אולם הפגישה בהלסינקי עלולה להעיק עוד יותר על הלכידות המערבית.
אנדרו ווד
סר אנדרו ווד

עמית שותף, רוסיה תוכנית אירואסיה
בית צ'טהאם
ולדימיר פוטין ודונלד טראמפ נפגשים במהלך פסגת APEC בווייטנאם ב- 11 בנובמבר 2017. צילום באמצעות Getty Images.

ולדימיר פוטין ודונלד טראמפ נפגשים במהלך פסגת APEC בווייטנאם ב- 11 בנובמבר 2017. צילום באמצעות Getty Images.
פגישת ה- G7 בקוויבק בחודש שעבר בוודאי שימחה את ולדימיר פוטין בשל מפגן הרע הרע שלו בין הנשיא דונלד טראמפ לעמיתיו במערב. הצעתו הבלתי כתובה של טראמפ, כנראה, לפיה יש לבקש מרוסיה להצטרף מחדש לקבוצה, מכיוון שיש עולם שיינהל, הייתה ללא ספק סימן מבורך לפוטין על מצב רוחו של טראמפ לקראת פסגת נאט"ו ב-11-12 ביולי, ביקורו של נשיא ארה"ב בבריטניה לאחר מכן, ולבסוף פגישתם הדו צדדית בהלסינקי ב -16 ביולי.

הסלע הכללי ותכלית מדיניותו של טראמפ כלפי רוסיה אינם ברורים. נשיא ארה"ב השיב רק לאחרונה, למעשה נגד רוסיה כמו גם נגד אסד, בתגובה לשימוש בנשק כימי בסוריה, ולקח חלק מוביל בפעולה משותפת בעקבות ניסיון הרעלת הסקריפלס בסליסברי.

באופן מוזר, עם זאת, טראמפ מתעד גם כשואל האם הרוסים באמת היו מעורבים באותה התקפה. הוא הביע בעקביות את הערצתו לפוטין באופן אישי. הוא טען במהלך מערכת הבחירות שלו וגם אחריה כי הוא כשיר לבסס את מה שהוא רואה כקשר קרוב יותר נחוץ עם רוסיה בשיתוף עם פוטין.

ההערכה העצמית של טראמפ באשר ליכולתו להגיע להסכמים דמיוניים עם גורמים דומיננטיים אחרים תוגבר ללא ספק על ידי פגישותיו בסינגפור עם קים ג'ונג און הצפון קוריאה. התסכול על "ציד המכשפות", כלשונו של טראמפ בראשות התובע המיוחד רוברט מולר, החוקר מעורבות רוסית אפשרית בצוותו של טראמפ ב -2016 יעמוד גם על המפה הרגשית של הנשיא כשהוא עובד בדרכו בפסגת נאט"ו, ביקורו ב בריטניה והמפגש שלו ב- 16 ביולי עם פוטין עצמו.

בהתחשב בעובדה שעם כל השבחים הפופולריים על אירוח רוסיה בטורניר גביע העולם בכדורגל, אין שום סימן לשינוי או גמישות במדיניות החוץ או הפנימיות הרוסית שארצות הברית יכולה לעבוד עליה, ישיבת הלסינקי צריכה להוכיח להיות לא יותר מ חידוש של מה שניתן לטעון שצריך להיות פגישות קבועות וצפויות בין נשיאי ארצות הברית ורוסיה, גם בתקופות לא טובות.

אך טראמפ עשוי לרצות יותר מכך, ולפוטין יש אג'נדה משלו להתקדם, בעיקר קבלת זכויותיה של רוסיה כמעצמה גדולה, באוקראינה לא פחות. עצם פגישת טראמפ – פוטין ב- 16 ביולי עוררה ספקולציות לגבי שינוי אפשרי במדיניות ארה"ב כלפי רוסיה, וכי משהו קונקרטי יביא במוקדם או במאוחר.

לקראת פסגת נאט"ו, יחד עם הפגישה עצמה, בדרך כלל נקבע דיון בין ארצות הברית לבעלות בריתה באשר לתקוות ולכוונות האמריקאיות לפגישת הלסינקי. טרם התקיים דיווח ציבורי על מה שנדון במהלך ביקורו האחרון של היועץ הלאומי לביטחון לאומי ג'ון בולטון במוסקבה.

פרסומת

רשימה ארוכת שנים של אזורים פוטנציאליים סבירים לכאורה לשיתוף פעולה עם מוסקבה קיימת, בעיקר טרור, אבטחת סייבר ושליטה בנשק, כמו גם עבודה למען פיתרון הבעיות באוקראינה ובסוריה. אך ממספר סיבות, הצעות אלו נראות לא מעשיות, בכל מקרה ללא עבודה על סדר היום הדרוש לביסוסן. לא היה זמן לפרט חומר כזה לפני ה -16 ביולי אם יש להסכים 'מציאות' אמיתיות, ולא רק הכרזות אופטימיות. בכל מקרה יהיה צורך באישור הקונגרס אם הייתה שאלה כלשהי להסרת הסנקציות הקשורות לאוקראינה באוקראינה.

ההנהלה והנימה המתקבלת בפסגת נאט"ו, יחד עם ביקורו של טראמפ בבריטניה, ימלאו בהכרח חלק חשוב בתוצאת הלסינקי. סדר היום של הפסגה הנוכחי נשען על הבנה משותפת של היציבה הנכונה לברית בתגובה לשאיפות הרוסיות, והצורך לחזק אותה.

אולם עמדתו של הנשיא טראמפ כלפי נאט"ו הייתה שונה והושפעה מהשאלה עד כמה מדינות חברות אחרות עשויות להיות מוכנות להגביר את תרומתם הכספית והצבאית לברית. אין שום סימן מובהק לכך שהוא ואמריקנים בכירים אחרים מושתקים על ידי תגובות אירופאיות עד כה. הטענה של בריטניה למשל לבזבז 2% מהתמ"ג נתפסת בספקנות מסוימת בוושינגטון. ככל הנראה טראמפ ילחץ על התיק שלו כשהוא בבריסל ואחרי זה בלונדון, אולי בכוח.

הסיכון הכללי הוא שאמנם התוצאות הסופיות והפרודוקטיביות ב- 16 ביולי אינן סבירות, ובעוד היומרות והיעדים הרוסיים לא השתנו, אולם ההקשר הבינלאומי יוסט בכל זאת. כל הערה, שאולי הובאה בחיפזון מגורה - שניתן למשל להחזיק בזכותה של רוסיה לשלב את קרים בתוכה, כדי להצדיק את השפעתה של מוסקבה על מחוזות פורצים באוקראינה, כי מעתה יש לסרב לאוקראינה או לג'ורג'יה חברות, או שנאט"א לא אמור עוד לחפש את נוכחותה הצבאית במרכז אירופה או במדינות הבלטיות - תהיה מסוכנת לכידות המערבית ולאמון המקיים אותה.